אברגל נ' "קרדיומדיקס בדיקות" (1985) בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו כפועל יוצא ממתן חוו"ד שגויה ע"י הנתבעת.

1.לטענת התובע, בעקבות נזקים אשר נגרמו בחניכיים שלו, פנה אל הנתבעת בעצת עורך דינו, בבקשה לבדוק את המסמכים אשר בידו ולחוות דעתה בשאלה האם מקור נזקיו ברשלנות. לטענתו, לאחר שהנתבעת בחנה את המסמכים אשר הועברו לה על ידו, היא השיבה לו כי אמנם קיימת רשלנות ומשכך הוא הוסיף ושילם לה תשלום בעבור הכנת חוות דעת מפורטת. לטענת התובע, במסגרת חוות הדעת האמורה, נקבע ע"י המומחה מטעם הנתבעת כי אומנם המקור לנזקיו הוא ברשלנות. לטענת התובע, בגין חוות הדעת שילם סך כולל של 7,600 ₪.זאת ועוד, לטענת התובע, בהסתמך על חוות הדעת הוא נקט בהליכים משפטיים אשר במסגרתם הוא תבע את המזיק ומשכך הועמד לבדיקה מטעם מומחה המזיק, וכן מטעם מומחה ביהמ"ש. לטענת התובע, בסופו של יום נקבע ע"י שני המומחים האחרונים כי לא נתגלתה רשלנות בפעילות המזיק ומשכך שולם לו במסגרת פשרה סך 10,000 ₪ בלבד. לטענת התובע, ההליכים שננקטו על ידו, כמו גם העלויות בהן נשא, ובכלל זה תשלום בין חוות דעת לנתבעת, השתתפות בשכר טרחת מומחה ביהמ"ש בסך 2,400 ₪ וכן הוצאות בגין נסיעות לבדיקות – הינן פועל יוצא של חוות הדעת אשר ניתנה לו ע"י הנתבעת ואשר בסופו של יום התברר כי בטעות יסודה. אשר על כן, עותר התובע לחיוב הנתבעת בסך 20,000 ₪ בגין נזקיו הנובעים ממתן חוות דעת שגויה על ידי הנתבעת.

2.לטענת הנתבעת ראשית, היא אינה מספקת את חוות הדעת אלא שהיא מאתרת בעבור תובעים פוטנציאלים מומחים אשר יש להם את הידע והניסיון בכדי לערוך חוות דעת בתחומים מבוקשים. כיוון שכך, לטענת הנתבעת, האחריות לחוות הדעת ו/או לתוכנה, אינה שלה אלא של המומחה אשר נתן את חוות הדעת. זאת ועוד, לטענת הנתבעת ממילא לא הוכיח התובע כי חוות הדעת הינה שגויה ו/או כי ניתנה ברשלנות המומחה והראייה גם המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי קיימת רשלנות מסוימת ומשכך תביעתו של התובע לא נדחתה אלא ששולם לו במסגרת פשרה סך נכבד של 10,000 ₪. זאת אף זאת, למעלה מן הצורך מוסיפה הנתבעת ומציינת כי לתובע לא נגרם נזק כלשהו והסעדים הנתבעים במסגרת תביעתו אינם מבוססים.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונציג הנתבעת. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את העדויות בתיק הנני סבורה כי דין התביעה להידחות ולהלן יפורטו טעמי.

4.ראשית, העילה עליה מושתתת תביעתו של התובע הינה רשלנות ומשכך, הנטל המוטל עליו, על מנת להצליח בתביעתו, הינו להוכיח קיומה של רשלנות כנטען. רשלנות בבסיסה ובמהותה הינה חריגה ממתחם הסבירות. במקרה בפני, הנני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו הואיל ולא מצאתי כי חוות הדעת אשר ניתנה לתובע חרגה ממתחם הסבירות. בהקשר זה , רשלנות ככלל הינה עילה המשלבת פן מקצועי-עובדתי ופן משפטי וזאת, הואיל ובסיכומו של דבר לאחר הצגת המתווה העובדתי-מקצועי, על בית המשפט לבחון האם ביצוע הפעולה בפועל, חרג ממתחם הסבירות. כיוון שכך, יכולת הצפייה של קביעת בית המשפט, אינה בגדר מדע מדוייק הואיל וסבירות הינה , בין היתר, גם שאלה פרשנית אינדיבידואלית. הדברים אמורים ביתר שאת , מקום בו מדובר בטענה המתייחסת לרשלנות רפואית וזאת, הואיל ובמקרים רבים- מקום בו מדובר בפעולה רפואית, אין דרך פעולה אפשרית אחת אלא, מספר דרכים אפשריות. כיוון שכך, מקום בו מדובר בטענה בדבר רשלנות רפואית – יש לבחון , בסיכומו של דבר, האם הדרך שנבחרה- אפשרית והאם היא סבירה. מקום בו התשובה לשאלה האמורה הינה חיובית הרי שהתובע לא מרים את הנטל להוכחת רשלנות. פועל יוצא מכך, הינו שמטבע הדברים שמקום בו עסקינן בחוות דעת התומכת בטענה בדבר רשלנות רפואית, שלא מן הנמנע הוא שאין בחוות הדעת משום ערובה או התחייבות לכך שתוצאת המשפט תקבע אומנם קיומה של רשלנות. בהקשר זה, לפיכך, הנני מקבלת, טענתה של הנתבעת ולפיה, לא התחייבה בפני התובע לתוצאות ההליך. יתרה מכך, במקרה בפני לאור תוצאת ההליך במסגרתו הוגשה חוות הדעת, דהיינו לאור הקביעה, במסגרת הפשרה, כי לתובע ישולם סך של 10,000 ₪ על אחת כמה וכמה שלא מצאתי כי הנתבעת או המומחה מטעמה התרשלו בקביעתם שכן לולא סבר המזיק כי יש ממש בטענות התובע כי אז לא היה מגיע עימו לכלל פשרה ונושא בתשלום. תימוכין לאמור ניתן למצוא בכך שאף בחוות הדעת אשר ניתנה מטעם מומחה בית המשפט בתיק, נקבעה בסעיף 2 לפרק הדיון והמסקנות בחוות הדעת, רשלנות מסוימת של הרופא המטפל אשר לא הפנה את התובע באופן מיידי לבית חולים הכרמל.

אשר על כן, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח רשלנות של הנתבעת במסירת חוות הדעת.

5.למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי ממילא כשל התובע מהוכחת נזקים הנובעים מרשלנותה הנטענת של הנתבעת, שכן נזקיו המוכחים עומדים ע"ס של כ-10,000 ₪, הוא הסכום אשר ממילא שולם לו במסגרת פשרה. לאור האמור, ומשהתובע לא תמך נזקיו בסך 20,000 ₪ בראייה כלשהי הרי שדין תביעתו להידחות גם מטעם זה.

6.סוף דבר התביעה נדחית. לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

7.רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פס"ד.

8.המזכירות תשלח את פס"ד לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.